כולנו חיים בעולם שבו כל אחד רוצה שיקשיבו לו, כך שנדמה שבפועל פחות ופחות אנשים באמת מקשיבים. השיחות הופכות מהירות ומלאות בתגובות, אך לעיתים חסרה הנוכחות האמיתית.
המציאות הדיגיטלית המאופיינת בהודעות קצרות, רשתות חברתיות ופגישות בזום משפיעה על היכולת לשבת מול אדם ולהקשיב לו באמת, בלי למהר לענות או לפתור דילמה, הופכת לנדירה.
אולי דווקא בגלל זה, אנשים רבים מתחילים לגלות מחדש את הערך שיש בשקט, בהתבוננות ובהבנה שאמפתיה היא לא רק רגש אלא מיומנות אנושית שניתן לפתח.
הקשבה אמיתית מתחילה בשקט
בעשורים האחרונים ניכר שינוי עמוק באופן שבו אנחנו מתקשרים. אנחנו מוקפים במידע, אך לא תמיד מצליחים להרגיש קרובים יותר. העולם הדיגיטלי מעניק חופש ביטוי חסר תקדים, אך לעיתים מרחיק אותנו מן היכולת להקשיב באמת.
הקשבה אמיתית, כזו שמאפשרת לאדם להרגיש שהוא נראה ונשמע, דורשת מאיתנו לעצור, לשים לב למילים, לטון, לשפת הגוף ולמה שמתחבא מאחוריהן. היא דורשת זמן, ריכוז ולפעמים גם אומץ להישאר עם שתיקה.
ההקשבה כמיומנות אנושית הולכת ונעלמת
הקשבה איננה פעולה פסיבית, היא מצב של נוכחות מלאה. כשאנחנו באמת מקשיבים, אנחנו לא רק שומעים את המילים אלא גם את מה שנמצא מאחוריהן: פחד, התלבטות או תקווה.
בעולם המהיר של היום, שבו תשומת הלב לרוב מפוצלת ומיידית, היכולת הזו הולכת ונשחקת. הורים שומעים חצי משפט מילדיהם, בני זוג מגיבים לפני שמקשיבים ואנשים מחפשים את הרגע שבו מגיע התור שלהם לדבר, במקום לחפש את המקום בו עליהם להבין את מה שנאמר.
דווקא הפער הזה יצר צורך חדש של למידה מחודשת, כזו שמלמדת מחדש את היכולת האנושית להקשיב באמת.
ללמוד להקשיב מחדש – כיצד זה אפשרי?
כיוון שיכולת ההקשבה האנושית רק הולכת ונעלמת, עולה הצורך ברכישה מחודשת שלה באמצעות הכשרה מתאימה. לימודי פסיכותרפיה מלמדים תיאוריה טיפולית נוסף על היכולות של נוכחות, תשומת לב והבנה עמוקה של תהליכים רגשיים.
במהלך הלימודים הסטודנטים מתרגלים כיצד לשים לב למרחב שבין המילים, לתגובות הקטנות ולשפת הגוף. זוהי איננה רק למידה מקצועית, מדובר על למידה של הקשבה לאחר ולעצמי באותה מידה.
הכלים הללו מאפשרים להבין מה באמת מי שנמצא מולך רוצה להגיד, גם כשהוא מתקשה לבטא זאת במילים. ההקשבה הופכת להיות כלי של שינוי, לא רק במפגש טיפולי אלא בכל מערכת יחסים.
טיפוח הבנה רגשית בעולם משתנה
הדור החדש של המטפלים והמטפלות מתמודד עם אתגרים רגשיים שמאפיינים את התקופה: עומס רגשי, חרדה חברתית, בדידות דיגיטלית ולחץ מתמשך. כדי לגעת באמת באדם שחי בקצב כזה, נדרשת שפה טיפולית שמכירה גם את הרעש של העולם וגם את הצורך בשקט פנימי.
הלימוד הטיפולי בימינו מחבר בין הבנה פסיכולוגית קלאסית לבין רגישות לתרבות, טכנולוגיה ומציאות חיה מתוך הכרה בכך שכל אדם מחפש קודם כול שיראו אותו.
הקשבה כגשר בין עולמות
מה שנלמד בחדר הלימוד או הטיפול איננו נשאר שם. ההקשבה המדויקת עוברת הלאה גם לשיחות עם בני משפחה, למקומות עבודה ולשיתופי פעולה מקצועיים ובינאישיים.
היכולת להיות באמת עם אדם אחר, בלי שיפוט ובלי צורך לתקן, משנה את האופן שבו אנחנו מתקשרים. זהו גשר עדין שמחבר בין מקצועיות לרוך אנושי, ובין הבנה אינטלקטואלית להבנה רגשית. ככל שמתאמנים על דרך התקשורת הזו, מגלים שהקשבה עמוקה איננה רק מיומנות טיפולית, זוהי גם דרך חיים.
לסיכום, במציאות שבה כולם מדברים בקול רם, דווקא מי שבוחר להקשיב באמת מחזיק בכוח שקט אך עמוק. זוהי גם יכולת מקצועית וגם תזכורת למהות האנושית שיש בקשר האנושי, כדי לראות, להבין ולתת מקום לאחר.
